לב של מנהיג ואומן: סיפור יצירת עבודת ההנצחה המרגשת לזכר סרן יובל זילבר ז״ל

יש אנשים שלא צריך להכיר זמן רב כדי להבין מי הם. סרן יובל זילבר ז״ל היה בדיוק אדם כזה. ילד עם סקרנות שלא נגמרת, נער שהוביל בלי לבקש רשות, ומפקד שאנשים הלכו אחריו פשוט כי הרגישו בטוחים לצידו. לא כי הוא צעק או דרש, אלא כי הוא פשוט היה שם באמת.

כשפרצה המלחמה, יובל שהה בטיול בתאילנד. ברגע ששמע על המתרחש בארץ, לא היסס לרגע וביקש לשוב בהקדם האפשרי. הוא ניגש מיד ליחידה שלו וביקש להתגייס, אך נענה: "עדיין לא, עוד לא קראו לפלוגה שלך". יובל, עם הלב הענק והאומץ שאפיין אותו, לא היה מוכן לעמוד מן הצד – הוא הסיר את דרגות הקצונה וביקש להתגייס לכל תפקיד שרק נדרש.

יובל מעולם לא בחר בדרך הקלה. הוא יכול היה לבחור במקומות נוחים ובטוחים יותר, אך בחר להיות לוחם בקצה החזית ולשמור על הבית. ברגעיו האחרונים, מול סכנה ממשית וקרובה, הוא פעל בדיוק כפי שחי – באומץ, באחריות עמוקה ומתוך דאגה טהורה לאחרים. יובל לא השאיר אחריו רק זיכרון, הוא השאיר דרך של מנהיגות שקטה, אהבת אדם ומחויבות ללא תנאים.

נקודות אומן בעבודת ההנצחה: להפוך זיכרון לחומר

כאומן, העבודה על הנצחת חייו של יובל הייתה מרגשת, מכאיבה ומטלטלת בצורה יוצאת דופן. מתוך הפרטים על חייו שנאספו באדיבות עיריית רמת גן, נשזרו בעבודת האמנות תחנות חייו והרגעים הקטנים והגדולים שהגדירו את אישיותו הרב-גונית:

• צלילי המוזיקה המשפחתית: אבא של יובל, איתי זילבר (גיטריסט מקצועי המנגן עם שלמה פוליקר), נוהג היה לנגן יחד עם יובל ואחותו שירה. בעבודה בחרתי להנציח את הרגע הקסום הזה, שבו ממש ניתן לחוש את המוזיקה וההרמוניה שבאוויר.

• שורשים מנחל הירקון: חומרי הגלם של היצירה משלבים עץ אקליפטוס וקני סוף אותנטיים מנחל הירקון – הסביבה שבה גדל, צמח והתחנך. שם גם פעל בצופי נחל הירקון ואף הוביל להקמת שבט צופים בפרדס כץ, שנקרא כיום על שמו: "שבט יובל".

• אהבת היצירה והפיסול: קופסת האותות הצבאיים שלו מונחת על גבי מפסלות עץ אותנטיות של יובל, שאהב מאוד לפסל בעץ בעצמו.

• הקוסם והשחמטאי הצעיר: בעבודה משולבים קלפים ומזלג מכופף מקורי של יובל, שהיה קוסם חובב מוכשר, לצד אלמנטים של שחמט – משחק שבו הצטיין כבר מגיל צעיר, כשאף ניצח את המורה שלו, שהיה אמן שחמט מוכר.

מילים שנחרתו בעץ ובלב

על גבי היצירה נחרתו משפטיו האותנטיים של יובל, המהווים צוואה רוחנית לכולנו:

"אלוהים לא לוקח מאף אחד, רק נותן לזמן קצוב מראש." "קחו את השלוק."

ביום הזיכרון הזה אנחנו לא רק זוכרים את סרן יובל זילבר ז״ל, אלא מנסים להיות קצת יותר כמוהו – להיות שם אחד בשביל השני, לא לוותר, ולבחור בטוב ובנתינה גם כשקשה.

יהי זכרך ברוך, יובל יקר. בלי להכיר אותך באופן אישי – זכית באהבתי ובהערכתי לעד.

עודד יהודה טלוסטי, אומן ויוצר היצירה